יוגה וצחוק בשפת הסימנים
אופייה של הסדנא המיוחדת מתבטא בכך שהיא מתנהלת בתהליך מתגלגל, כלומר ככל שהמשתתפים נפתחים יותר כך הם מרשים לעצמם לשחרר קולות, לצחוק בקול רם ולהיות באמת מי שהם וכל זאת מבלי להתבייש באיך נשמע הקול "המוזר" שלהם (בגלל שהם לא שומעים את עצמם). "החרשים מכירים את הסיטואציה שבה בני משפחה/חברים/הסביבה מעירים להם תמיד על שקולם נשמע... והם מתבקשים להיות בשקט" מסבירים בסדנה ומבטאים בכך את המבוכה ואי הנעימות שבה שרוי החרש באותם רגעים. המשמעויות הן: העמקת הניכור, פגיעה בדימוי העצמי ותחושה של היות לא רצוי. "בסדנה, לעומת זאת, יכולים החרשים לחוש באווירה המשחררת ובעובדה שזה בדיוק המקום להשמיע קולות מבלי לחשוש" אומרים הם.
דבורי צור, רכזת חברתית-מועדון חרשים, מתארת את המצבים הללו ומספרת כי לא פעם פונים אליה חרשים ושואלים אותה "אני צועק"? "איך הקול שלי"? "תתארי לי איך אני נשמע"? "מה זה קול גבוה"? "מה זה קול נמוך"?.. והיא משתדלת להעביר את התחושה. "אך ברור שחרש לעולם לא יוכל לדעת באמת איך קולו נשמע" אומרת היא ומציינת כי "כאן ניתנת להם הבמה להיות הכי משוחררים כאשר הצחוק הגדול נשמע מעבר לדלת המועדון, עד שהגיע כנראה גם אל ספסל הסמטה המובילה לתוך המועדון".
המשך הסיפור לא פחות מעניין מתחילתו, שכן על הספסל בחוץ יושבים מדי ערב צעירים חסרי מעש. "תמיד כשאני עוברת לידם אני שמה לב איך הם מסתכלים על החרשים, בוחנים אותם בשאלות של "מה השעה"? כדי לראות תגובה, לשמוע איך החרש מדבר, ואז לצחוק עליהם" אומרת גב' צור תוך שהיא מבהירה כי "זה נעשה כמובן מתוך בורות וחוסר מודעות ולא מתוך רוע"! וכאן בדיוק מגיעה הדרמה לשיאה. חבורת הנערים הללו, בעקבות הקולות שיצאו מתוך המועדון, החליטו להיכנס ולראות במה מדובר.
"מיד ראיתי את ההזדמנות לשבור את המחסום ולהכניס אותם לפעולה" אומרת צור תוך שהיא משתפת אותנו בלבטים שהיו לה קודם להחלטה. "הייתי חייבת לקחת את הסיכון ולא ידעתי מה תהיה תגובתם של החרשים - האם העובדה שזר שומע, זה שצוחק עליהם מדי פעם, יצפה בהם בפעילות, יגרום להם להיכנס שוב לקונכיה? לעולמם הדומם?".
ובכל זאת, הזדמנות שכזו יש לנצל! הנערים נכנסו ומיד נוצרה אנרגיה כל כך חזקה וטובה שהפתיעה את כולם. החרשים פתחו את ליבם וקבלת הפנים הייתה כל כך מצחיקה - תארו לכם שמקבלים אתכם בצחוק רועש ובחיוכים אין סופיים?!
הנערים חשבו לרגע שהם נקלעו למקום של "משוגעים", אבל תוך דקות מעטות הם הבינו מה קורה, הם קלטו שעל אף המגבלה הפיזית של האנשים, הם יודעים לחיות איתה בשלום. "צוחקים כמו כולם, צועקים כמו כולם ואפילו יש להם קול שנשמע..!" אמרו הנערים. אחד מהם אפילו צעק במפתיע "היי.. הם בכלל לא אילמים..."
גב' צור אומרת שרגע זה, שיא הפעילות בסדנא, היה רגע של ניצחון. "הספונטניות, שיתוף הפעולה והאווירה המשעשעת הביאו לכך שזה לא היה חד פעמי. בכל יום שני בערב, כשאני מגיעה לפעילות, יושבים אותם נערים על הספסל שבחוץ, אומרים שלום מחוייך ומכבדים את החרשים" אומרת היא ומוסיפה "הם כבר לא שואלים יותר "מה השעה"?
במינהל לשירותים חברתיים אומרים כי בתחילת דצמבר יתקיים שבוע הפנינג פעילות שמטרתו לחשוף את התושבים לאנשים עם צרכים מיוחדים, במטרה להעלות את המודעות לנושא. הפעילות שתתקיים בכל מוסדות החינוך, הרווחה והמתנ"סים בעיר מתבצעת זו השנה השנייה ע"י כמה גורמים המשתפים פעולה לכל אורך השנה – המחלקה לחינוך מיוחד במינהל החינוך, מינהל השירותים החברתיים והחברה העירונית לתרבות ופנאי.
הציבור כמובן יוזמן!
