image

ו

ואקנין ג'ורג' אלי רפאל, פרופ' (1938-2000)

יליד מרוקו, רופא, מנתח בעל שם עולמי ומורה דגול. בין השנים 1989-2000 עמד בראש המחלקה הנוירוכירורגית במרכז הרפואי על שם סוראסקי, הרי הוא בי"ח איכילוב. היה יו"ר החברה הישראלית לנוירוכירורגיה של ההסתדרות הרפואית. נולד בקזבלנקה בשנת 1938, היה פעיל בארגון פעילי המחתרת, ההעפלה ואסירי ציון בצפון אפריקה, בוגר הקורס החשאי להקמת יחידה ימית מבצעית במרוקו והשתתף במבצעי העלייה החשאית משם. גויס ל"מסגרת" בשנת 1956 ופעל עד שנת 1959 עת נאלץ לברוח ממרוקו לאחר מעצר אחד מחבריו למחתרת.

פרופ' ג'ורג' ואקנין סיים את לימודיו בפקולטה לרפואה בעיר מונפלייה שבצרפת, שם גם סיים את התמחותו בנוירוכירורגיה. בשנת 1968, עלה ארצה ובמשך כ-11 שנים עבד במחלקות הנוירוכירורגיות בבית חולים בילינסון, סורוקה ובמרכז הרפואי "שיבא" בתל-השומר. במקביל החל לעבוד כמדריך, מרצה ופרופ' מן המניין בחוג לאנטומיה ואנתרופולוגיה של הפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל-אביב ואף זכה לתואר "מרצה מצטיין" מטעם אגודת הסטודנטים לרפואה. בשנת 1979 הוזמן לאוניברסיטת מונטריאול שבקנדה, עם קבלת מינויו כפרופסור מן המניין, היה אחראי על הוראת הנוירו אנטומיה באוניברסיטת מונטריאול במשך כעשר שנים, כמו כן שימש כמנהל מחלקה בבית החולים HOTEL DIEU DE MONTREAL בקנדה. בשנת 1989, חזר ארצה והתמנה כמנהל המחלקה הנוירוכירורגית באיכילוב.

ביום פטירתו, בטקס רב משתתפים בו נפרדו עובדי בית החולים, עמיתים וחולים מפרופ' ואקנין נאמרו דברים לזכרו ששפכו אור על דמותו הרב גונית. לאחר מותו פרסם עיתון מעריב כתבה גדולה עליו, ובין שאר הדברים שנכתבו: "פרופ' ואקנין אף פיתח מכשירים מיוחדים ישראליים לניתוח בשיטה ייחודית המאפשרת ניתוחים בבולטת יותרת המוח דרך חלל האף והיה מעורב בפיתוח מכשיר לצילום MRI תוך ניתוחי."

במקביל לעבודתו באיכילוב, היה פרופ' ואקנין ידוע כאיש רב פעלים. שימש כמרצה בפקולטה לרפואה בתל אביב, רכש השכלה בתחומי הטבע, האמנות והמוזיקה. הוא לא היה יהיר, לא מתנשא מדבר בגובה העיניים. פרופ' פליס, מנהל היחידה לכירורגית בסיס הגולגולת באיכילוב מוסיף: "פרופ' ואקנין היה איש בעל שם עולמי עם יכולות כירורגיות יוצאות מגדר הרגיל". פרופ' ג'ורג' ואקנין, אדם וחבר, חוקר סקרן, מורה דגול הקים דור חדש של נוירו כירורגים, רופא ומנתח בעל שם עולמי אשר העניק למאות מחוליו החלמה עם איכות חיים.

נפטר בגיל 63 לאחר מאבק במחלה קשה. בהלווייתו ספד לו יו"ר הארגון, מאיר קנפו. אנו חבריו למחתרת מצדיעים לו!

 

ואקנין גורג

ובר מיכה ארתור

 

 

 

וג'נר ז'אק (1921-2007)

יליד אזור האלזאס שבצרפת. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה התגייס ז'אק ללגיון הזרים הצרפתי והגיע לדרגת קצונה. בהיותו בבסיס הצבאי של הלגיון בעיר אגדיר, גויס בשנת 1956 ל"מסגרת" על ידי מי שהיה מפקד שלוחת המודיעין חגי לב. פעל עד שנת 1960 בהגיעו לדרגת קצין העלייה החשאית בשלוחת המקהלה. עם עלייתו ארצה בשנת 1962 השתקע בנתניה ושם חי עד יומו האחרון. ז'אק הקים את המסעדה הראשונה הצרפתית בהרצליה ולאח מכן היה מנהל מסוף המזון ששירת את מטוסי אל על בנתב"ג.

הלך לעולמו בשיבה טובה, הספיד אותו יו"ר הארגון מאיר קנפו שהיה גם חברו שנים רבות.

 

וג'נר סוזן

ילידת העיר סאפי במרוקו. גויסה ופעלה "בגונן" ובמסגרת זו הכירה את בעלה לעתיד את ז'אק וג'נר. עם עלייתם ארצה התגוררו בנתניה.  לאחר מחלה קשה הלכה סוזן לעולמה ונטמנה בנתניה.

 

 

(1937-2008) ווקרט משה

יליד העיר מקנס, אח בכור ל-10 ילדים. בנו של אברהם ווקרט. חבר תנועת הבונים ובוגר המכון למדריכי חו"ל. בשנת 1956 - ביוזמתו של משה ודבקותו בעבודה ובפעילות המחתרת בקזבלנקה התאפשרה המשך עבודה סדירה בכל המועדונים במרוקו. בני נוער ומשפחות רבות הגשימו את חלומם ועלו ארצה באותה תקופה. בשנת 1960 עלה ארצה. מדריך את חברי גרעין חניתה בקיבוץ יפעת. דאג לקליטתם בחניתה.

נישא לרבקה גם היא בוגרת המכון למדריכי חו"ל, אקונום של הקיבוץ. שימש כמזכיר הקיבוץ בשתי תקופות שונות. שליח עלייה בפריז. בזכותו, הוא גרם לשינוי בקיבוץ כאשר הקים את "ההרחבה" כלומר בניית שכונה לבנים ונכדים. למרות היותו חילוני, למד תלמוד באורנים וביקר בהרצאות  על התנ"ך. משה היה ציוני בכל רמ"ח אבריו, חכם וישר.

משה הלך לעולמו ב-03.10.2008 לאחר מחלה קשה וארוכה והשאיר אחריו משפחה לתפארת.

 

ווקרט משה

ויטל דוד

 

 

 

וייס שלום דני (1928-1963)

נולד בעיר דברדזן שבהונגריה וגדל במשפחה שומרת מצוות. לאחר שניצל ממוות במחנה השמדה "מטהוזן" הוא מגיע ב-1947 יחד עם אמו, שני אחיו ואחותו, לקפריסין. במחנה בקפריסין היה יחד עם אחיו יעקב עוברים שניהם לילות בזיוף מסמכים שאפשרו לעשרות מבין העצורים לברוח ולהגיע לארץ ישראל. בחודש אפריל 1948 הוא יחד עם משפחתו עלו ארצה. 1949 - מתגייס לצה"ל ועם סיום שירותו הצבאי, המוסד מגייס אותו. 1957 - המוסד שולח אותו בתפקיד לצרפת, למטה של "המסגרת". כמ"מ אלחוטאי ויותר מאוחר כזייפן ומגיע למרוקו לגיחות של מספר ימים בכל פעם שהשאלונים של מועמדי העלייה החשאית מוכנים והוא מתחיל שם במעבדה שהוקמה מאחורי הגלריה בקזבלנקה בעבודת הזיוף של עשרות דרכונים שאפשרו למאות מיהודי מרוקו לעזוב את המדינה.

בארכיון המוסד אפשר למצוא מסמכים המעידים על השתתפותו במבצעים רבים כולל במבצע חטיפתו של אייכמן מארגנטינה. שנתיים לפני מותו הוא השביע את רעייתו לא לגלות את חומרת מצבו הבריאותי וזאת על מנת להמשיך בעבודתו במוסד. הוא כל כך נתן ועמל ימים כלילות על מנת לשרת מה שנראה בעיניו עבודה קדושה, אך ליבו לא עמד במעמסה של שנים רבות של מתח ופעילות חשאית ברחבי העולם עד שיום אחד וכוחותיו לא עמדו לו והוא עזב אותנו ב-21 במאי 1963. לשלום וייס-דני יהיה מקום כבוד באחד מדפי ההיסטוריה היהודית שטרם ראה אור ואשר יספר על האפופיה הגדולה של העלייה החשאית של יהודי מרוקו.

אלה שהכירו אותו: זכרו יישאר איתנו לתמיד, איש המופת. יהיה זכרו ברוך לעד אמן.

 

וילנר מנחם מנדל

בכיר בסוכנות היהודית, פעל במרוקו לעליית אלפי יהודים בשנים 1953-1956 לפני עצמאות מדינה זו, שם הצליח לקשור קשרים מיוחדים עם אנשי השלטון ובמיוחד עם קציני משטרת נמל קזבלנקה. קשרים שסייעו להוצאת היהודים כאשר שלטונות מרוקו עמדו לנעול את שערי מחנה מעבר עולים "קדימה" בו שהו כ-13,000 יהודים. מנחם בתושייתו המיוחדת הצליח להערים על השלטונות שאישרו אך ורק הוצאת 6,000 מבניהם. למרות קבלת צו יציאה ממרוקו, מנחם סירב לצאת וזאת עד הוצאת היהודי האחרון. בשנת 1956 עבר למחנה מעבר בגיברלטר ועם סיום שליחותו שם חזר ארצה ונתמנה כראש אגף כוח אדם של מחלקת העלייה והקליטה של הסוכנות היהודית. מנחם שומר מצוות היה ציוני טהור, עם פרישתו התנדב לסייע בידי הרב פירר בעזרת חולים הזקוקים לייעוץ ולפנייתם למומחים בתחום.

מלח הארץ היה מנחם יהיה זכרו ברוך.

 

וילנר מנדל מנחם

ויצמן אלברט (1932-2013)

יליד מרוקו. גויס ל"מקהלה" לעלייה החשאית בשנת 1959 ופעל בפלוגת הנהגים עד 1961. תושב אשדוד. היה מסור לתפקידו כמסיע משפחות עולים עד לגבול מרוקו-ספרד. פעל בכל מזג אוויר בהתמדה וביושר. הלך לעולמו בעיר אשדוד.

 

 

ויצמן מאיר (1936)

יליד מרוקו. אסיר ציון, בוגר קורס ימי משנת 1958. גויס ל"מסגרת" בעירו סאפי ופעל עד תחילת חודש מרץ 1959 כאשר נעצר ליד הגבול עם המובלעת הספרדית מלייה והועבר לחקירה במשטרת קזבלנקה. עונה קשות, במיוחד על ידי חוקר בשם סקאלי שלא הירפה ממנו מתוך שנאה עמוקה ליהודים. לאחר שחרורו הזמני עד המשפט, הוחלט להבריחו ממרוקו יחד עם עוד שניים מחבריו שפעלו עמו. דרכון מזויף הוכן בפריז והועבר למרוקו. ביום בהיר הוצא מדירת המסתור של "המסגרת" והוסע לשדה התעופה מלווה באליאס כהן ומאיר קנפו.

 

ויצמן מאיר

וקנין ג'ו יוסף (2010)

יליד מרוקו. ג'ו נולד בקזבלנקה, שם סיים את בית הספר התיכון. עם כניסת כוחות אמריקאים למרוקו התקבל ג'ו לעבודה בבסיס הגדול בנואסור. בין הראשונים שגויסו ל"מסגרת" לשלוחת "גונן" בחודש אוקטובר 1955. במקום עבודתו הכיר את אשתו פאני ונישאו בקזבלנקה, אז הפסיק את פעילותו במחתרת. המשיך ביחד עם פאני לעבוד בבסיס האמריקאי עד עלייתם ארצה עם שני ילדיהם. ג'ו ופאני נקלטו בעיר אשדוד, בה החל ג'ו לעבוד בנמל ופאני ניהלה חברה גדולה ליצוא מיצים.

ג'ו הלך לעולמו באשדוד באופן פתאומי בשנת 2010. הספיד אותו ידידו משך שנים מאיר קנפו.

 

וקנין ג'ו

וקנין רפאל (1927-1961)

יליד מרוקו, לוחם מח"ל, אסיר ציון, הרוג מלכות, ממייסדי המחתרת היהודית וההעפלה במרוקו וממפקדיה הבכירים. הוכר כהרוג מלכות ואסיר ציון. בשנת 1947 הגיע רפי לישראל ומיד התגייס למח"ל ונלחם בירושלים. לאחר חתימת ההסכם לשביתת הנשק בין ישראל למצרים שב רפי למרוקו והחל לעבוד בבנק הלאומי במרוקו.

בשנת 1956 גויס ל"מסגרת" ליחידת "גונן" להגנה על הקהילה היהודית. רפי היה מבכירי המסגרת, מילא מטעמה שליחויות שונות וחשובות והשתתף במבצעים רבים. רפי נעצר במבצע "בזק" לאחר טביעתה של הספינה "אגוז", עונה קשות על ידי חוקרי המשטרה שהגיעו במיוחד מהעיר מקנס לקזבלנקה. כתוצאה מכך אושפז רפי שהיה חולה כליות בקליניקה בקזבלנקה וכאשר מצבו הרפואי החמיר נאלצו להעבירו לאשפוז בפריז. לאחר 4 חודשים של טיפול מסור, נפטר רפי, גופתו הועברה ארצה, ב-11 ביולי 1961 הובא לקבורה ממלכתית בירושלים בהר הרצל. בהלווייתו השתתפו בין שאר האישים משה שרת, יו"ר הנהלת הסוכנות היהודית וזלמן שרגאי, ראש מחלקת העלייה של הסוכנות וכן חברים רבים מ"המסגרת". בטיפולו המסור של מאיר קנפו ובני משפחתו של רפי הוא הוכר כ"הרוג מלכות" וכן נחנך רחוב על שמו בתל אביב. בנוסף הוקם פארק לזכרו בעיר אשקלון.

 

וקנין רפאל

ורד יוסף

לוחם "המוסד" ביקר במרוקו לראשונה בעיר טנג'יר ביקור שהשאיר עליו רושם כביר על גודל המערכה המנוהלת על ידי יהודי מרוקו. הוא נפגש עם לוחמי המוסד ששירתו שם ועם המקומיים שפעלו במסגרת בחשאי ולפי כל כללי המידור.

1958- 1961 יוסף היה קצין מנהלה של המטה בפריז ודאג לכל השליחים שחזרו ממשימתם בצפון אפריקה ולכל המגויסים שפעלו שם.  הלך לעולמו לאחר מחלה ממושכת מלח הארץ ואיש מופת יהיה זכרו ברוך.

 

 

ורד יוסף

ורדי זלמן

שם כיסוי היה r.rind  קצין ראשי של המשטרה הצבאית. נשלח למרוקו למבצע יכין ושימש כמנהל "היאס" בשנים 1968-1970. בארץ נבחר כמבקר פנים של ארגון פעילי המחתרת. אדם הגון ומשכמו מעלה. בארץ פתח בקניון דיזנגוף יחד עם בנו מסעדה.

הלך לעולמו לאחר מחלה ונקבר במושבו .הספיד אותו יו"ר הארגון מאיר קנפו. יהיה זכרו ברוך.

 

 

ורדי יצחק

 

 

close