image

נילי רננה חר"ג ויאן טנדרוולד

אנו רואים את המרכז לתרבות האנדלוסית ולפיוט בישראל כתיבה הטומנת בחובה אוצר, נכס תרבות אותנטי של עיר הלאום המודרנית אשדוד – המשמר פסיפס תרבותי ייחודי ומבקש להנחילו לדורות הבאים.

אם הגירה כרוכה במסע פיזי, הגירת המוזיקה האנדלוסית מספרד למדינות המגרב ולמדינת המהגרים החדשה משמרת בנדודיה תוואי אמנותי מופשט, לאורך אגן הים התיכון. במשך מאות שנים, יהודים ומוסלמים כתבו טקסטים משלהם למנגינות זהות, אך בשפות שונות, עברית וערבית בהתאמה. עם השנים הפכו השירים למסורת הליטורגית של יהדות צפון אפריקה. אנו מאמינים שתפקידה המרכזי של התזמורת האנדלוסית טמון בשימור והפצה של המורשת המוסיקלית מתקופת תור הזהב, במפגש עם התרבות הגלובלית בת זממנו וכאמצעי לחידוש הקשר התרבותי האבוד בין היהדות לבין האיסלאם.

הרעיון האדריכלי היה ליצור מבנה סגור, תיבת אוצר, המשוקעת בתווך שבין הכיכר לים.  האתגר בעיצוב מבני תרבות, ובמבנה המרכז לתרבות האנדלוסית ולפיוט בישראל בפרט, הינו באריזת האוביקט יקר הערך המכיל את סוד הפונקציה. מבנהו המרחבי של המרכז נמתח בין רחבת מבני התרבות ועד לאופק הים התיכון הבונים את התנאים לטיול הגוף והעין ובפיתוח הרמוניה של תנועה במרכז החדש. הפעלת החושים באמצעות הגוף, הזמן, האור והחלל יוצרת את התנאים לבניין הניצב כמחווה למבקרים וצרכני התרבות.

הדיוק בקביעת הגבולות הפנימיים והקונטור החיצוני של הבניין, היה בעל חשיבות מכרעת.

הדמיה של מבנה התזמורת האנדלוסית

הדמיה של מבנה התזמורת האנדלוסית

הדמיה של מבנה התזמורת האנדלוסית

הדמיה של מבנה התזמורת האנדלוסית

הדמיה של מבנה התזמורת האנדלוסית

close